פסק-דין בתיק ת"א 59711-07

לפני תביעה כספית על סך 300,000 ש"ח, נכון למועד הגשתה, 21.10.07.

התביעה:

התובע 1 (להלן: "התובע"), פעל בין השנים 1992 עד סוף 2002 בעסקי הביטוח ובמסגרת זו היה בקשר עם הנתבעים. התובע הפעיל את עסקו גם באמצעות התובעת 2 (להלן: "התובעת"). התובע פעל באותן שנים כסוכן, סוכן ראשי, מנהל סניף ומפעיל מוכרנים. בין השאר, הוא ניהל עבור הנתבעים באותן שנים 3 סניפים בערים שונות. התובע מכר עבור הנתבעים או מי מהם, פוליסות בחברות ביטוח שונות, בכל אחד מן הסניפים. בסניף אשדוד מכר פוליסות מחברת הביטוח הפניקס, בסניף ראשון לציון מחברת הביטוח מגדל, ובסניף חיפה מחברת הביטוח כלל. כל המכירות הללו בוצעו בשנים 2002-2001.

התובע טוען כי קיבל עמלות ביטוח בגין המכירות הללו בשנים 2002-2001, בסכום כולל של 964,434 ש"ח. לטענתו, מתוך העמלות הללו תחילה מקבלים הנתבעים את חלקם, כאחראים על הפרויקטים לשיווק ביטוחי חיים ובריאות, לאחר מכן מקבלים את חלקם סוכני הביטוח או מפעיל המוכרנים, הרושם את התפוקה על שמו ומקבל את העמלות ישירות מחברות הביטוח, הגורם השלישי והאחרון הינם המוכרנים השכירים, המקבלים בונוס הצלחה בגין מכירת הפוליסות בטלפון.

התובע מציין כי פעילותו כסוכן פעיל, שמוכר בעצמו ובעזרת מוכרנים, פוליסות חדשות, הופסקה בתחילת שנת 2001. הנתבעת 1, שתיקרא להלן "הנתבעת", היתה סוכנות גג, או סוכנות מרכזת סוכנים, ביקשה לשמור על האינטרס המסחרי שלה ולצמצם את חלקו של התובע בקבלת עמלות.

הנתבעת והנתבעים יחד עמה, טענו לכאורה, כי התובע מכר את תיק הביטוח שלו לסוכן בשם רונן קליקר, אולם טענה זו היא טענת סרק, לגרסתו, ומדובר בניסיון של הנתבעים להתחמק מתשלום המגיע לו. התובע גורס כי הוא לא מכר את כל תיק הביטוח שלו למר קליקר, ולא את פוליסות העבר, אלא נתן לו אך ורק את הזכות להמשיך ולמכור פוליסות חדשות ללקוחות ותיקים, הכל תחת חסותם של הנתבעים. הנתבעים עושים שימוש מטעה במסמכים של מכירת תיקי ביטוח, שאינם קשורים כלל לעסקה זו, אלא לשני חשבונות ישנים של התובע בחברת מגדל: 2109 ו-2110, ולא לעסקה מול רונן קליקר.

התובע סבור כי הוא זכאי לקבל את העמלות המגיעות לו בתיקי הביטוח שלו. הוא טוען כי הנתבעים העבירו את התפוקה שלו מחברת הביטוח הפניקס אל חברת מגדל, ולאחר מכן לחברת כלל, תוך שהם רושמים עצמם כסוכנים בפוליסות, ולא רק כסוכנות על, הכל על מנת להגדיל את רווחיהם הכספיים, על חשבון חלקו של התובע עצמו. כך הצליחו הנתבעים, לטענתו, להפוך אותו בשנת 2003 לגורם שכלל אינו זכאי לעמלות, הכל בניגוד לדין. גורס הוא כי כסוכן ביטוח הוא זכאי לעמלתו, כל עוד המבוטחים, שהצטרפו לפוליסת ביטוח החיים באמצעותו, ממשיכים לשלם את הפרמיה עבור הפוליסה.

לכן, למרות שהנתבעים העבירו את מבוטחיו לחברת ביטוח אחרת, שלא בהסכמתו המוקדמת ומראש, אין בכך כדי לגרוע מזכאותו המקורית לקבלת העמלות עבור המשך ההתקשרות. הנתבעים שינו את הפוליסות ("שחלוף, Twisting" כלשונו), למרות שהוא היה הגורם היעיל להתקשרות בהן, רק כדי להפחית את עמלותיו לסכום 0 בשנת 2003, מתוך סכום של 964,000 בשנתיים הקודמות.

התובע עתר לקבלת צו גילוי מסמכים, כל מסמכי הנהלת החשבונות של עמלותיו ו/או תפוקותיו, כדי שיוכל לעמוד על סכום העמלות המגיע לו באותן שנים. לחילופין, נקב התובע בסכום של 300,000 ש"ח כסכום מינימאלי לו הוא זכאי, לטענתו, בגין ביצוע השחלוף כאמור.

ההגנה:

הנתבעים מצביעים על כך שהתובע פועל בשני כובעים, אך לא ביצע בכתב תביעתו את ההפרדה הנחוצה בינו לבין התובעת. התובע לא הוכיח, לגרסתם, הבחנה בין החלק שהתובע דורש באופן אישי, לבין החלק השייך לטענתו לחברה בע"מ, התובעת.

עוד טוענים הנתבעים, כי התובע לא הוכיח פוזיטיבית העברת פוליסות לנתבעים או מי מהם, בניגוד להסכם ביניהם. התובע אף לא הוכיח כי העברות כאמור, אם בוצעו, בוצעו על ידי הנתבעים ובניגוד לחוק. הנתבעים מציינים כי התובע לא הוכיח אילו לקוחות הועברו, אם הועברו, שלא בהסכמתם, ולא הציג מסמכים או עדויות של מבוטחים אשר טופלו שלא בהסכמתם על ידי מי מהנתבעים.

לשיטתם, התובע צריך היה להוכיח כי כל הפוליסות להן הוא טוען היו בתוקף ולא בוטלו על ידי המבוטחים. התובע לא עשה כן, הוא לא הציג הסכמים או חוזים עם חברות הביטוח המלמדים על שחלוף כנטען.

מעבר לכך, טוענים הנתבעים כי התובע לא הציג חוות דעת מומחה או דו"חות שיבססו את סכום התביעה הנטען על ידו. התובע לא הסביר כיצד הגיע דווקא לסכום של 300,000 ש"ח עבור העמלות. תשובתו כי "זו היתה הערכה" אינה מספקת.

הנתבעים מצביעים על כך שהתובע נושא בנטל ההוכחה לגבי כל רכיבי התביעה, ולשיטתם נטל זה לא הורם.

עילת התביעה מתייחסת לגרם הפרת חוזה על פי הוראות סעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), אולם התובע לא הצליח להציג את אותם חוזים שלטענתו הנתבעים, או מי מהם, גרמו להפרתם. מקשים הנתבעים, כיצד נוכל לדעת על אילו עמלות מדובר? מהם התנאים? על אילו חוזים? כיצד התובע מגיש תובענה בגין גרם הפרת חוזה, ללא חוזה?

הנתבעים סוברים כי התובע לא הציג נוסחת עמלות ושיעורי עמלות הנסמכת על ההסכמים שלו עם חברות הביטוח הפניקס ומגדל. זוהי מהות העילה של גרם הפרת חוזה. משונה שהתובע לא הצליח למצוא הסכמי ביטוח אצל חברות הביטוח, ונראה לכאורה כי התובע בחר, ביודעין, שלא להציגם.

בהמשך כתב התביעה מצוינת עילה נוספת של הפרת חוזה, אך גם כאן לא הוצג החוזה. הנתבעים טענו כי עלה מחקירתו הנגדית של התובע, שבשנת 2000 העסק של פיקוח על סוכני הביטוח היה ברשותה של הנתבעת. מכאן, שלגבי שנת 2000 אין לתובע כל בסיס לתביעה. התובע אכן מתייחס בתביעתו לשנים 2002-2001 בלבד, ומאשש את התביעה בהצגת דו"ח ביטולים של פוליסות בפניקס, אשר לטענתו הועברו לחברת מגדל.

הנתבעים טוענים, כי מכאן יש להסיק שאין פוליסות אחרות מעבר לאותן 36 פוליסות מבוטלות, וכעת יש לבדוק את פשרן, מדוע עברו ולמי הן שייכות. לשיטתם, בחקירה הנגדית של התובע התברר שהפוליסות האלה היו חלק מתיק הביטוח שנמכר על ידי התובע למר קליקר, ולכן אין לו עילה לתבוע בגינן את הנתבעים.